אבחון שגוי של מלנומה
מדובר במטופל שמקורו באבחון שגוי
"מלנומה" למעשה אחד סַרטַן הַעוֹר קיבל.
למעשה, זו הייתה רק יבלת על זרועו העליונה שהטרידה את המטופל והוא רצה להעלים אותה שוב עם שמן קיק (תרופה ביתית).
אבל לאחר שפשוף חוזר ונשנה, היבלת כנראה הפכה מודלקת. בכל מקרה, התפתחה שם אדמומיות, מה שגרם בסופו של דבר למטופל ללכת לרופא העור. עם זאת, הוא הפנה אותו מיד למרפאת העור עם ההערה:
"חשד למלנומה".
שם הוא נראה מיד לניתוח למחרת. הורה.
טנור: אתה צריך לחתוך את זה בצורה בריאה.
במקביל הוסרו גם בלוטות הלימפה מתחת לזרוע באופן מניעתי.
הזרוע נראתה אותו הדבר לאחר הניתוח.
כתוצאה מכך, המטופל סבל מקונפליקט יושרה, הוא הרגיש שם על הזרוע עכשיו מושחת.
מכאן ואילך, הוא היה מרוכז לחלוטין בזרועו, בודק כל הזמן בזכוכית מגדלת סַרטַן הַעוֹר, שהוא למעשה "הפיק" בעצמו
ברגע ש"העדשות הכחולות" הוסרו בניתוח, הופיעו הבאות והזרוע הושחתה עוד ועוד.
המטופל נקלע למעגל קסמים שממנו לא הצליח עוד למצוא את דרכו החוצה.
אודיסיאה כוללת החלה 40 פעולות, בנוסף סבבי כימו, חיסוני PCG, זלופים כולל השתלות עור – מופסק על ידי טיפולי ריפוי שונים.
במהלך שהות ספא אחת כזו קרו הדברים הבאים:
לחולה היה עדיין קרום קטן מאוד מהחיסון האחרון ל-PCG - שנשרט על העור כמו רשת - אותו הסיר בעצמו.
אחר כך הלך לבריכת השחייה.
הוא בדיוק שחה סיבוב כשעלה על דעתו:
"אוי אלוהים, הנה כל הנשים שנכנסות למים עם סרטן הבטן, מקווה שלא תידבק."
הוא קפץ מיד מהמים בבהלה.
כל היום הוא לא יכול היה לחשוב על שום דבר מלבד האפשרות שאולי הוא נדבק. הוא היה בפאניקה מוחלטת.
למחרת, מלנומה גדולה נוצרה כמעט בן לילה במקום בו היה הקרום הזעיר.
כעת תוכננה ובוצעה השתלת עור.
זה רק גרם למטופל להרגיש מעוות עוד יותר ובמקביל הוא נפל עמוק יותר לתוך פאניקה/פחד מוות. ברגע שהעור החדש הושתל ואפילו לא נרפא לגמרי, נוצרה שוב עדשה כחולה קטנה על הצלקת המכוערת, שהולכת וגדלה בהדרגה.
עם זאת, קטיעה מתוכננת לא בוצעה עוד מכיוון שכעת התגלו "גרורות" בריאות ובכבד.
המטופל נשלח הביתה עם המילים:
"אנחנו מאוד מצטערים, אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות, אבל אם אתה מרגיש כאב, תמיד יש משהו אחר."
באופן עקרוני, האבחנה של "מלנומה" או הניתוח "באדם בריא" יכולה להפעיל את אותו מנגנון.
אגב, לסרטן העור/מלנומה אין שום קשר לשכבת האוזון ולחשיפה לשמש, אלא להיסטריה שחשיפה לשמש גורמת לסרטן העור. אם תבדקו היטב את כל האנשים השוכבים בשלווה בשמש, תמצאו כתם פיגמנט על כל אדם שני שניתן להכריז עליו כ"ממאיר מבחינה פקולטטיבית".
הפאניקה עושה את השאר, ואז היא אומרת:
"מאוד היא, כתם הפיגמנט גדל ... "ידענו את זה מיד."
במציאות, המטופל מרגיש אז מעוות או מטמא.