המיימת או בטן המים
(שלב הריפוי לאחר אחד מזותליומה פריטונאלית)
כשמדובר במיימת חולים רבים יוצרים מעגל קסמים כרוני.
הסכסוך שלפני מיימת, ליתר דיוק, את קונפליקט מזותליומה פריטוניאלית, הוא תמיד "התקפה על הבטן"עם תסמונת או במקרה של מיימת טרנסודטיבית משלב ריפוי "מזיע" של עמוד השדרה, בדרך כלל עמוד השדרה המותני (= לוקמיה) עם תסמונת.
עבור בעל החיים מדובר בדרך כלל בבעיטה או מכה בבטן שספגה. אבל זה יכול להיות גם "קונפליקט נפשי" יותר בבעל החיים, למשל קוליק במעיים, שהחיה יכולה לחוות כ"התקפה על הבטן".
עבורנו, בני האדם, לעומת זאת, ההתקפות הנפשיות הללו על הבטן הן כמעט נורמה. ברוב אבחנות הבטן הניתוחיות המביאות לטיפול כירורגי, המטופל סובל ממצב נפשי התקפה על הבטן, כלומר, הוא מדמיין את המנתח חותך לו בבטן.
עם זאת, מכיוון שרוב הניתוחים מתרחשים די מהר לאחר האבחון, המנתח בדרך כלל לא רואה את ה"כתמים" הקטנים של מזותליומה, כלומר גידולים קטנים, שהוא כן רואה אם הוא דוחה את הניתוח ב-4 שבועות מסיבה כלשהי.
אלו המקרים שבהם המנתח "פותח ונסגר שוב". ואז דו"ח הניתוח אומר: הניתוח שתוכנן היה חסר טעם כי כל הצפק כבר היה "מלא גרורות".
מקרה כזה התרחש עם מטופל שבו אחד... אדנוקרצינומה בכבד אבחנה. עקב בדיקות מקדימות שונות, הניתוח המתוכנן ארך 4-6 שבועות. ואז לבסוף "פתחת וסגרת אותו שוב", כלומר לא עשית כלום יותר.
בשלב זה המטופל שמע על גרמנית (לשעבר) רפואה חדשה וקרא את אחד הספרים. התוצאה הייתה (למרבה המזל) מיימת כסימן לכך שהיא פתרה את סכסוך התקף הקיבה שלה.
עם זאת, התפתח מעגל קסמים.
במשך כמעט שנתיים היה לה אחד, בסופו של דבר ענק וכרוני מיימת, אבל עדיין הרגשתי טוב עם זה, היה לו תיאבון, ישן טוב, רכב על אופניים, הלכת לשחות, אבל המיימת לא נעלמת.
לבסוף, המטופלת התקשרה אליי ושאלה מדוע המיימת לא נעלמת. התברר שכל הזמן באים חברים ומכרים לבדוק את בטנה.
הערותיה של אחות שהגיעה פעמיים בשבוע לעזור למטופל בעבודות הבית היו חמורות במיוחד. היא תמיד הביעה ספקנות שמעולם לא ראתה מישהו ששרד מיימת כזו.
זה היה אותו דבר עם גב' מאייר, היא הרגישה די טוב לזמן מה בהתחלה, אבל אז היא מתה.
כתוצאה מכך, המטופל קיבל כל הזמן א התקף בטן-קונפליקט-הישנות והבטן נעשתה דקה שוב.
מכיוון שהוא נעשה רזה, היא נרגעה שוב וחזרה לשלב ה-PCL.
כתוצאה מכך, הבטן "גדלה" שוב קצת יותר כסימן לריפוי זה או לפתרון הסכסוך. היא גם מדדה את זה מדי יום עם סרט מדידה.
כשהבטן שלה גדלה שוב, היא חזרה לתוכה קונפליקט התקפי בטן והוא נהיה קטן יותר...
כשהסברתי לה את זה בסבלנות, הקשקשים נפלו מעיניה:
"דוקטור, לא הבנתי את זה!"
מכאן ואילך, יעצתי לה, היא ניסתה לצחוק על הבטן ולחשוב על זה כמה שפחות.
הכישוף נשבר ולאט מאוד - המיימת המשיכה לסגת! כמובן, כפי שאני יודע עכשיו בדיעבד, היה גם משהו לא בסדר עם המטופל הזה תסמונת מלפנים!
אגב, יש לנו עכשיו שיטה לשבור את מעגל הקסמים בצורה מכנית: דאגנו למנתח להניח ניקוז למטופל באמצעות מנוף על דופן הבטן. זה מאפשר למטופל לנקז מיימת כל 3 ימים או במידת הצורך. הדבר עובד מצוין כל עוד המטופל אוכל טוב. מכיוון שהמיימת מורכבת מתמיסת חלבון איזוטונית. אתה צריך להחליף את החלבון הזה. האורגניזם עושה זאת באופן אוטומטי כאשר המטופל אוכל טוב.
דרך אגב, ניסיתי קודם את השיטה הזו.
לאחר כריתת האשך שלי ב-1979 (לפני גילוי הרפואה הגרמנית החדשה), הפתולוג הראשי בטובינגן יעץ לי פרופ' בולןלהסיר את בלוטות הלימפה הפראורטית שלי. עשיתי את זה (בטיפשות), אבל רק אחרי 4 שבועות. לאחר מכן סבלתי מאחת בזמן ההמתנה לניתוח קונפליקט התקפה אל הבטן.
כמו אחרי האופ. (=pcl phase + תסמונת) הבטן ממש התפוצצה בצלקת הניתוח, רצו לנתח שוב, אבל הסתכלו עליי ברחמים והעריכו את שיעור ההישרדות שלי בפחות מ-1%!
לאחר מכן החזקתי את הבטן פתוחה, ממנה דלפו בסך הכל 15 עד 20 ליטר מיימת. לאחר כ-4 חודשים הפסיקה הדליפה והצלקת הניתוחית נסגרה מאליה. ברחתי ממעגל הקסמים.
בחרתי במחקר המקרה הזה מלפני שנים כי הוא מאוד מרשים.
התמונה של המקרה הזה לא נועדה להפחיד אותך, אלא להבהיר שני דברים: ראשית, כמה מיימת כרונית יש לך מעגל קסמים יכול להיות. מצד שני, התמונה צריכה גם להראות את זה למרות מיימת ענק עדיין יכולה לקבל איכות חיים מדהימה.
זו נחמה למטופלים שמתייאשים בגלל מיימת הרבה יותר קטנה...
הערה:
העור המוח הקטן כולל גם את "העור הפנימי" של הגוף שלנו, למשל הצפק בבטן, הצדר בחלל החזה והפריקרד בחלל המדיאסטינלי. כאן אנו מבדילים בין הצפק הקדמי והקרבי, כמו גם הצדר והפריקרד. הסרטן שלהם נקרא אפוא מזותליומה.
קרום המוח הקטן הזה אחראי גם על הבצקת, במקרה זה למה שנקרא תפליטים בשלב הריפוי. תפליט קרום הלב עם טמפונדה לבבית. באופן עקרוני משהו טוב מאוד, אבל עדיין חשש כסיבוך של תהליך הריפוי.
עם זאת, חשוב לדעת שכל הגידולים הנשלטים במוח הקטן הללו יוצרים נוזלים בשלב pcl, הן בזמן פירוק השחפת והן ללא שחפת, כלומר ללא פירוק של הגידולים.
מיימת, למשל, פירושה שהמעי צף ואינו יכול לצמוח יחד בשלב הריפוי. איברים ישנים המבוקרים במוח הללו מכילים כולם קונפליקט של שלמות: למשל התקף נגד חלל בית החזה = מזותליומה פלאורלית, חלל הלב = מזותליומה של קרום הלב, ונגד העור החיצוני, מה שנקרא קונפליקט עיוות או טומאה = מלנומה קוריום. עור. סוגי הסרטן שלהם גדלים בחלקם בצורת דשא ובחלקם בצורת פקעת.